אנו מביאים ילדים לעולם ורוצים לגדל אותם על פי עולם הערכים והאמונות שלנו, אך במבחן המציאות הם מוכיחים לנו שהם הילדים שלנו אבל הם לא אנחנו!
הם חושבים אחרת מרגישים אחרת
רוצים לבחור אחרת ולפעמים זה עלול להתנגש עם התוכנית שהיתה לנו עבורם.
רצינו שהילד יגדל וימשיך לשמור שבת
רצינו שהילדה תצא לקורס קצונה כי זה הכי מתאים לה
לא חשבנו בחיים שהיא תרצה קעקוע וטיול להודו…
חלמנו שהבן הבכור יתחתן מהר ואז הוא מבשר שהוא גיי …
לא סיפור פשוט -הקבלה ללא תנאים שעלינו לקיים בתור הורים,
זה דורש מאיתנו עבודה פנימית שעיקרה הוא ללמוד להפריד :
יש אותי ואת הדעות שלי ויש את הילד שלי והבחירה שלו.
איך בכל זאת מצליחים לעשות זאת?
לקבל אותם למרות השוני ,למרות שהדרך בה בחרו שונה ,
להצליח לפתוח את הלב ולראות את הילד שלנו כבן אדם אינדיבידואל ולא תכנית כבקשתנו.
השאלה היא, את מה אני בוחר לעשות חשוב יותר ?
את היחסים או את הדיעה שלי.
יש החלטות שהם זהותיות, קשורות ליחסים של אדם עם עצמו ויש החלטות שהן קשורות ליחסים בינאישיים
(איזו מוזיקה אני אוהב זו החלטה זהותית אבל עוצמת הווליום קשורה להתחשבות בשאר הנימצאים בבית).
*האתגר הוא לעשות את ההבחנות האלו ולשים את היחסים כערך מוביל במשפחה!
האם אני שם את הדעות שלי במרכז או את היחסים עם הילד במרכז ?
אם אני רואה את היחסים כערך אני אשאף למקסם את שיתוף הפעולה עם הילדים שלי כדי לקרב אותם אליי
גם אם המחיר יהיה לשים בצד את הדעה שלי.
כן ,דרושה כאן עבודה , בעיקר להזכיר לעצמנו לראות את הטוב שבהם, לרצות לזכות בזמן איתם
לחבק אותם למרות שהם לא״מספקים״ את מה שרצינו
והכי חשוב, להבין שהילדים שלנו הכי זקוקים להרגיש שאוהבים ומקבלים אותם ללא תנאים!
כמו שאני תמיד אומרת לילדים שלי
״עצם זה שנולדתם למשפחה הזו – התקבלתם!.״
אז לקראת השנה החדשה אני מאחלת לכל הורה וילד למצוא את הגשר לקשר
להצליח להתגבר על המכשולים ולמצוא את הדרך שבה הלב יוביל
ושרק יהיו בריאים אמן 🙏🏽