התקפי זעם : כשהילד צורח
האם אנחנו מתעניינים בו או שאנו רוצים להפסיק את ההתנהגות ?
נכון, צרחות של ילד יכולות להיות קשות מתסכלות ,זה מכניס מתחים רבים לאווירה בבית, מעייף מתיש וגורם לנו להרגיש חסרי אונים.
התנהגות היא שפה, מה הילד מספר לנו מאחורי הצרחה? איזה צורך עומד מאחורי הצרחה? אולי הוא מבקש עזרה? אולי קשה לו והוא לא יודע לבטא במילים את הקושי ?
גם לנו קשה בחיים אז אנחנו מבקשים עזרה, מתייעצים, מנהלים את הרגשות שלנו.
ילדים צריכים להרגיש שההורים שלהם הם קרקע בטוחה לבקשת עזרה, שהבית הזה יכול להכיל הכל!
אז מה עושים?
1. נרמול – אני מנרמלת את המצב לילד' "גם לי קשה בעבודה, אני מכירה את ההרגשה שלך, אני למדתי לצרוח אחרת – אני מדברת".
פתאום מישהו מתמלל למילים את החוויה הריגשית של הילד, זה כמו לשים את הראש על מישהו, להתנחם.
2. תאום ציפיות – "בפעם הבאה שיהיה לך קשה אני מצפה ממך לבקש ממני עזרה, אני אלמד אותך עוד דרכים להתמודד".
3. יש חוק טבע שאומר "כל מה שמתמקדים בו – גדל" – מצד אחד ניתן מענה לצרחות מצד שני ,לא נתמקד בהם
"תסיים לצרוח, תירגע, אני במטבח מחכה שתבוא להכין איתי את ארוחת הערב, אין מישהו שעושה את זה יותר טוב ממך." בכל פעם כשהילד שלנו צועק משתולל ומתנהג התנהגות מפריעה אם נוביל אותו למקום שבו הוא יוכל לתרום מעצמו, לעזור, להשתתף, במקום שירגיש ״ילד רע״ הוא ירגיש ילד שסומכים עליו , ואז תחושת הערך שלו תתחזק !
