האם אני מומחה ליחסים עם הילדים שלי ?
הרבה פעמים במציאות המטורפת שלנו אנו רוצים מהילד שישתף פעולה- כאן ועכשיו !
״ביקשתי מהילדה שתתקלח תצחצח שיניים ותיכנס למיטה כי הייתי חייבת לצאת בזמן ולא רציתי שהבייביסיטר תתעסק בזה.״ (שיתפה אמא בסדנה)
והילדה בת החמש, מבחינתה כרגע הכי כיף לברוח לאמא ולהתחבא מתחת למיטה, להשתולל, לשחק עוד קצת לבקש מקלחת ארוכה עם בובות… האמא רוצה ״לתקתק״ הילדה רוצה להשתובב כאן נוצר פער בין הרצוי למצוי.
סיטואציות כאלו יגרמו להורה להרגיש עצבים מתח כעס ותסכול, אני רוצה להזמין אתכם לנהל את זה קצת אחרת. בואו נעבור ממשמעת למשמעות !
אם יש לי שעה עד שאני אעזוב את הילד שלי ואצא מהבית לעוד משימה, אני אשתדל שהזמן הזה יהיה זמן זהב ! אני אתחום לילדה שלי את הזמן: ״יש לך עכשיו רבע שעה זמן לשיגועים עם אמא …". אחרי כן תתקלחי בזריזות עם השיר שאת אוהבת ואז נכין יחד ארוחת ערב, בואי תשתפי פעולה ונספיק להקריא לך ספר שאת תבחרי !״.
שימו לב שהפוקוס משתנה במקום להתפקס על המשמעת אני מתמקדת בהתייחסות אישית כלפי הילדה ,אני מבינה את הצורך שלה , אני נותנת לה אפשרות לעזור ולתרום מעצמה, ואז למעשה אני מעבירה לה מסר שאני סומכת עליה וכמובן אני לא שוכחת לעודד אותה, ״את נהדרת שאת ככה משתפת פעולה עם אמא, בזכותך אני אצא בזמן מהבית״.
זו למעשה המומחיות שלי כהורה לדעת לנהל מצבים ביעילות להזכיר לעצמי שאני יכולה לבחור או שאני אעשה את הבעיה גדולה או שאני אצא גדולה !
אמש, סיימתי סדנה נוספת בסלון שלי .
ביקשתי מכל הורה לשתף בחוויה שעבר בסדנה ולסכם מה הוא לוקח איתו ליחסים עם הילדים.
אחד האבות ריגש אותי מאוד כשאמר
״הבנתי שלא תמיד אני זה שצריך לומר את המילה האחרונה…״
