יחסים הורים וילדים
בשביל שיקרה שינוי – צריך לוותר! כולנו מתעסקים רב חיינו בשינוי. רוצים לשנות את האחר, רוצים להשתנות בעצמנו, רוצים שהילד ישתנה…
שינוי זו תנועה נהדרת והיא הכי נהדרת כשהיא ממוקדת בשינוי של עצמנו, כי רק על זה אנחנו באמת אחראים.
מה המכשול בדרך?
כאשר אני רוצה שהילד שלי ישתנה, יתנהג באופן אחר, ברב הפעמים אני מגייס את הכעס. אנשים פחות אוהבים לשתף פעולה כשהצד השני כועס,
"טוב שנזכרת באמא שלך….",
" מה קרה, אין לך אבא, אתה לא יכול לדרוש בשלומי?"
גישה כזו ברב הפעמים מרחיקה אותנו. במקום זאת, אולי אפשר לומר " איזה כיף שהתקשרת, זה ממש עושה לי טוב " בשביל לחולל שינוי אנחנו צריכים להסכים לוותר!
לוותר על להיות כל הזמן צודקים, והרווח שלנו יהיה יחסים טובים. כשאדם לומד משהו, כל הסביבה שלו משתנה. חייבות להיות עוד אופציות לבחור בהן ובכל בחירה יש את מחיר הויתור. אולי שווה לי לוותר על מה שעד היום הרחיק ממני את הילד שלי, ולנסות דרך אחרת.
מקרה שהגיע אליי לקליניקה:
"הילדה שלי רואה אותי כמו כספומט, מדברת איתי רק שהיא צריכה כסף…" מספר לי האב בכאב גדול.
שאלתי אותו: "ומה אתה מרגיש?" האב ענה : "זה מאוד מתסכל , לא כך דמיינתי את ההורות שלי…"
"ומה אתה עושה ?"
אני כועס עליה, כשהיא מתקשרת אני אומר לה "מה את צריכה עכשיו? "נותן לה מה שביקשה ובזה מסתיים השיח."
על מה האב צריך לוותר?
על האופן בו בחר להתנהל עד היום, לא להסכים שיתנהגו אליו באופן הזה, ולחשב מסלול מחדש.
אולי בפעם הבאה שהילדה תתקשר אליו, הוא יאמר לה :" אני רוצה לשמוע איך עבר עלייך היום? זה חשוב לי…."
אולי הוא יסמס לה , "ילדה יקרה שלי, הגיע הזמן לדייט עם אבא, בואי נקבע יום …" ויהפוך את זה למנהג קבוע אחת לשבוע.
סביר להניח שמשהו אחר יקרה ביחסים , לא?